ספר התניא

תניא - פרק יז' חלק א'

תניא - פרק יז' חלק ב'

ספר התניא - ספר של בינונים - פרק יז' חלק א' | הרב שמשון בן רחמים (במנולקר)

וּבָזֶה יוּבָן מַה שֶּׁכָּתוּב: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ", דְּלִכְאוֹרָה הוּא "בִלְבָבְךָ" נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה' בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא: "אַטּוּ יִרְאָה מִלְּתָא זֻטַּרְתִּי הִיא", וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַזַ"ל דְּצַדִּיקִים דַּוְקָא לִבָּם בִּרְשׁוּתָם. 

אֶלָּא דְּ"לַעֲשֹׂתוֹ" רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת בִּלְבַד, שֶׁהִיא רְעוּתָא דְּלִבָּא שֶׁבְּתַעֲלֻמּוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ. וְדָבָר זֶה קָרוֹב מְאֹד וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֹדוֹ, כִּי מֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדֻלַּת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד בְּמֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים הָאַהֲבָה לַה', לְדָבְקָה בּוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ. וְזֶה כָּל הָאָדָם, כִּי "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" כְּתִיב, שֶׁהַיּוֹם הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא, וּלְמָחָר כו' כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. 

וְהַמֹּחַ שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים, שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה.

ספר התניא - ספר של בינונים - פרק יז' חלק ב' | הרב שמשון בן רחמים (במנולקר)

 

אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל שֶׁהָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עֹנֶשׁ עַל גֹּדֶל וְעֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבֹד ה' בְּלִי שֶׁיַּעֲשֹוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה, לְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר" וגו', שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא [עַיֵּן שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר"מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח' וְדַף ה' ע"א וּבְפֵרוּשׁ הרמ"ז שָׁם]. 

וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ"א תַּתָּאָה לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָּפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: "גָּלוּ לֶאֱדוֹם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם". דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם, מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִצּוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְּלֻבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מֵהַקְּלִפָּה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְסִטְרָא אַחֲרָא וַיִּתְפָּרְדוּ וכו', הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.

ספר התניא - מאת כ"ק אדמו"ר רבי שניאור זלמן