מסילת ישרים - בביאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם - פרק ה' חלק א'
הנה מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלושה: האחד הוא הטפול והטרדה העולמית; השני, השחוק והלצון; השלישי החברה הרעה. ונדבר בהם אחד לאחד. [הטפול והטרדה] הנה הטפול והטרדה כבר דברנו מהם למעלה, כי בהיות האדם טרוד בענייני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. והחכמים עליהם השלום בראותם זה אמרו (אבות ד, יב): "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה". כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו. על כן נצטווינו לקבוע עתים לתורה. וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר ר' פנחס: "תורה מביאה לידי זהירות". וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם ב, ו): "ולא עם הארץ חסיד". וזה כי הבורא יתברך שמו, שברא היצר רע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קדושין לו, ב). והנה פשוט הוא, שאם הקדוש ברוך הוא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשוב לינצל זולתה אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף, כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאוד ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו, ואם יעשה כל התחבולות שבעולם, ולא ייקח הרפואה שנבראת לו, שהיא התורה כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חוליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא למה זה דומה? לחולה שדרש ברופאים והכירו חוליו ואמרו שייקח סם זה, והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא וייקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים - הלא ימות החולה ההוא וודאי! כן הדבר הזה, כי אין מי שמכיר בחולי היצר רע ובכוחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי אפוא יניחה, וייקח מה שייקח זולתה ויחיה? וודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין, עד שֶׁיִּמָּצֵא שקוע ברעה, ורחוק מן האמת הרחק גדול, שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה, ציווייה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל: הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב". (פתיחתא דאיכה רבתי). והנה בכלל זה גם כן קביעת העתים אל חשבון המעשה ותיקונו, כמו שכתבתי למעלה. ומלבד כל זה, כל מה שיישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא, וודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו לעסק בו בעסק נפשו ותיקון עבודתו.
לצפייה בשיעור: