מסילת ישרים - בביאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם - פרק ה' חלק ג'
והמפסיד השלישי הוא החברה דהיינו: חברת הטיפשים והחוטאים. והוא מה שהכתוב אומר (משלי יג, כ): "ורועה כסילים ירוע", כי הנה אנו רואים פעמים רבות, אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה, כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עימהם. והוא מה ששלמה מזהיר ואומר: "ועם שונים אל תתערב" (משלי כד, כא). כי אם יאמר לך אדם: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות", אף אתה אמר לו: במה דברים אמורים? בבני אדם שעושים מעשה אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשה בהמה. (כתובות יז, א) ושלמה מזהיר עוד (משלי יד, ז): "לך מנגד לאיש כסיל", ודוד המלך אמר (תהילים א, א): "אשרי האיש אשר לא הלך וגו'". וכבר פרשו ז"ל (עבודה זרה יח, ב): "אם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב". ואומר (תהילים כו, ד): "לא ישבתי עם מתי שווא וגו' שנאתי קהל מרעים וגו'". אין לו לאדם אלא לטהר ולנקות עצמו ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה' ואל משכנותיו. הוא שדוד עצמו מסיים ואומר (שם): "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'". ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא. אדרבא ילעג על מלעיגיו ויבזם, ויחשוב בדעתו כי אלו היה לו להרוויח ממון הרבה אם היה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעיגו, כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג. ועל דרך זה הזהירו ז"ל: "הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים" (אבות ד, ב). ודוד אמר (תהילים קיט, מו): "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". שאף על פי שרוב מלכי זמנו היה עסקם ודבורם בדברי גדולות והנאות, ודוד שהיה גם כן מלך לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה, תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם, הנה לא חש לזה כלל, ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה, אחרי שכבר השיג האמת. אלא מפרש ואומר: "ואדברה בעדותיך נגד וגו'". וישעיה כמו כן אמר (ישעיה נ, ז): "על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש".
לצפייה בשיעור: