מסילת ישרים - בבאור מדת הזריזות פרק ו' חלק ב'
כי הנה העצל, אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעש שלו. ואמר (משלי יח, ט): "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית" כי אף על פי שאינו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא. ואמר עוד לבאר רעת העצל ביאור ציורי, מה שיקרה ויולד לעינינו יום יום: "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קימשונים כסו פניו חרולים וגו' ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר, מעט שנות מעט תנומות וגו' ובא מתהלך רישך וגו'". (משלי כד, ל-לד) והנה מלבד פשוטו, אשר הוא אמיתי כמשמעו, שהוא מה שקורה, אל שדה העצל ממש, הנה דרשו בו חז"ל מדרש נאה, זה לשונם: והנה עלה כולו קימשונים - שמבקש פרוש של פרשה ואינו מוצא, כסו פניו וגו' - מתוך שלא עמל בהם הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של תלמידי חכמים. ומה עונשו של זה? שלמה פרש (קהלת י, ח): "ופורץ גדר ישכנו נחש". והיינו, כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט באה, בלי שידע וירגיש בה, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה. הנה בתחילה אינו אלא מחסיר הטורח אשר היה ראוי לו, ומזה נמשך שלא ילמד בתורה ככל הצורך. ומפני חסרון הלימוד כשיבוא אחר כך ללמד תחסר לו ההבנה. והנה אילולי הייתה גורמת רעתו בזה כבר הייתה רבה, אך עוד מתרבה והולכת: במה שברצותו על כל פנים ליישב הפרשה והפרק ההוא, הנה יגלה בה פנים שלא כהלכה, וישחית האמת ויהפכהו ויעבור על התקנות ויפרוץ את הגדרים, וסופו כליה כמשפט כל פורץ גדר. אמר שלמה: "ואחזה אנכי אשית לבי", התבוננתי על הדבר הזה וראיתי גודל הרע שבו, שהוא כארס ההולך ומתפשט מעט מעט, ואין פעולתו ניכרת עד המיתה. וזהו, "מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב, ובא כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן".
לצפייה בשיעור: