מסילת ישרים - בביאור חלקי הזריזות פרק ז' חלק ב'
מסילת ישרים - בביאור חלקי הזריזות פרק ז' חלק ב' ותראה, שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, וודאי שלא יתעצל בעשיית מצוותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כילה הדבר להשלימו. ואמנם התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימית, כן מן הזריזות יוולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצווה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהניסיון יעידהו. ואמנם כבר ידעת שהנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר: "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים. צמאה נפשי לאלוהים לאל חיי וגו'". (תהילים מ"ב ב') "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". (תהילים פ"ד ג'). "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". (תהילים ס"ג ב'). ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו כדי שימשך מזה שתיוולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובוודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תיוולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכוח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר: "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" (הושע ו'). וכתוב: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג" (שם י"א).
לצפייה בשיעור: