מסילת ישרים - בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם פרק ט' חלק א'
מסילת ישרים - בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם פרק ט' חלק א' הנה מפסידי הזריזות הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם הוא בקשת המנוחה הגופנית, ושנאת הטורח, ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם. כי הנה אדם כזה וודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול, כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוחה, ולישון שנתו בלי טורד, וימאן ללכת אם לא לאיטו, וכיוצא בדברים כאלה - הנה יקשה עליו להשכים לבתי כנסיות בבוקר, או לקצר בסעודתו מפני תפילת המנחה בין הערביים, או לצאת לדבר מצווה אם לא יהיה העת ברור; כל שכן למהר עצמו לדבר מצווה או לתלמוד תורה. ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה איננו אדון בעצמו לעשות הפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני. ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח, ולא ינהג בעצמו אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם, וכעניין מה שהיה אומר (עירובין ס"ה): "אגירי דיומא אנן", וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחיפזון, ושנתם עראי, ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב, ועל זה נאמר (איוב ה' ז'): "כי אדם לעמל יולד". וכשירגיל עצמו על זה הדרך, ימצא העבודה קלה עליו וודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה. ועל זה הדרך אמרו חז"ל: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן" (אבות פ"ד). שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים.
לצפייה בשיעור: