מסילת ישרים - בפרטי מידת הנקיות פרק יא' חלק ב'
מסילת ישרים - בפרטי מידת הנקיות פרק יא' חלק ב' כללו של דבר: השכור אצל חברו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כעניין שאמרו ז"ל: "שכירות מכירה ליומיה", וכל מה שייקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה, אינו אלא גזל גמור, ואם לא מחלו אינו מחול. שכבר אמרו רבותינו ז"ל (יומא פ"ו): "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". ולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצווה בזמן מלאכתו לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא בידו, שאין עבירה מצווה, וקרא כתיב (ישעיהו ס"א): "שונא גזל בעולה". וכעניין זה אמרו ז"ל: "הרי שגזל סאה חטים וטחנה ואפאה ומברך - אין זה מברך אלא מנאץ, דכתיב (תהילים ל'): "ובוצע ברך נאץ ה'" (בבא קמא צ"ד). ועל כיוצא בזה נאמר: "אוי לו לזה שנעשה סנגורו קטגורו", וכמאמרם ז"ל בעניין לולב הגזול. והדין נותן, כי הרי גזל חפץ גזל וגזל זמן גזל, מה גוזל את החפץ ועושה בו מצווה נעשה סנגורו קטגורו אף גוזל את הזמן ועושה בו מצווה נעשה סנגורו קטגורו. ואין הקדוש ברוך הוא חפץ אלא באמונה. וכן הוא אומר: (תהילים ל"א) פתחו שערים ויבוא גוי צדיק "שומר אמונים", ואומר: "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי" ואומר: (ירמיה ה'): "עיניך הלא לאמונה". ואף איוב העיד על עצמו ואמר (איוב ל"א): "אם תטה אשורי מני הדרך, ואחר עיני הלך לבי, ובכפי דבק מאום". והבט יופי המשל הזה, כי דימה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה ליטול אותו ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא. - כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש, קשה הוא שיהיו ידיו ריקניות ממנו לגמרי. אמנם באמת כל זה נמשך ממה שתחת היות הלב מושל בעיניים, שלא יניח להיות נעים להם את של אחרים, העיניים מושכים את הלב לבקש היתרים על מה שנראה להם יפה ונחמד, על כן אמר איוב שהוא לא כן עשה, ולא הלך לבו אחר עיניו, על כן לא דבק בכפיו מאום.
לצפייה בשיעור: