מסילת ישרים - בפרטי מידת הנקיות פרק יא' חלק ה'
מסילת ישרים - בפרטי מידת הנקיות פרק יא' חלק ה' בעניין הדיבור עם האשה, בהדיא שנינו (אבות פרק א'): "כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו". ובשמיעה, אמרו (ברכות כ"ד): "קול באשה ערווה". עוד בעניין זנות הפה והאוזן, דהיינו: הדיבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה, כבר צווחו ככרוכיא: "ולא יראה בך ערות דבר" (דברים כ"ג) - ערות דִּבּוּר, זה נבול פה". ואמרו (שבת ל"ג): "בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי ישראל מתים" חס ושלום. ואמרו עוד (שם): "כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהינום". ואמרו עוד (שם): "הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו ואומרו, אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכים לו לרעה". ואמרו עוד (חגיגה ה'): "אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין". ובעניין השמיעה הרעה הזאת גם כן אמרו (שבת ל"ג): "אף השומע ושותק, שנאמר זעום ה' ייפול שם". הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומענינו. ואם לְחַשְׁךָ אדם לומר שמה שאמרו על נבול פה אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים, שמדי דברו בא לידי תאווה, אבל במי שאמרו דרך שחוק בעלמא לאו מילתא היא ואין לחושש עליו, אף אתה אמור לו: עד כאן דברי יצר הרע, כי מקרא מלא שהביאו ז"ל לראייתם (ישעיה ט'): "על כן על בחוריו לא ישמח ה' וגו' כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה". הנה לא הזכיר הכתוב הזה לא עבודה זרה ולא גלוי עריות ולא שפיכות דמים, אלא חנופה ולשון הרע וניבול פה, כולם מחטאת הפה בדיבור, ועליהם יצאה הגזירה: "על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם". אלא האמת הוא כדברי רבותינו ז"ל, שניבול פה הוא ערוותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר ענייני הזנות, חוץ מגופו של מעשה, שאף על פי שאין בהם כרת או מיתת בית דין אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשי עצמו, וכעניין הנזיר שזכרו במדרש שהבאנו למעלה. בעניין המחשבה כבר אמרו בתחילת הברייתא שלנו: "ונשמרת מכל דבר רע" - "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה", ואמרו עוד (יומא כ"ט): "הרהורי עבירה קשים מעבירה", ומקרא מלא הוא (משלי טו): "תועבת ה' כל מחשבות רע"
לצפייה בשיעור: