מסילת ישרים - בפרטי מידת הנקיות פרק יא' חלק ו'
מסילת ישרים - בפרטי מידת הנקיות פרק יא' חלק ו' והנה דיברנו משני גופי עבירות חמורות שבני אדם קרבים ליכשל בענפיהם, מפני רובם של הענפים ורוב נטיית לבו של אדם בתאוותו אליהם. והמדרגה השלישית אחר הגזל והעריות לעניין החמדה - הנה הוא איסור המאכלות, בין בעניין הטריפות עצמם, בין בעניין תערובותיהן, בין בעניין בשר בחלב או חלב ודם, ועניין בישולי עכו"ם ועניין גיעולי עכו"ם, יין נסיכם וסתם יינם, ושאר איסורי אכילה ושתייה, כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי יש תאוות הלב המתאווה במאכלים הטובים, וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה. ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים, והמקל בהם במקום שאמרו להחמיר אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו בספרא (ויקרא י"א): "לא תטמאו בהם ונטמתם בם" - "אם מטמאים אתם בם - סופכם ליטמא בם". והיינו: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו, והוא מה שאמרו בש"ס גם כן (יומא ל"ט): "ונטמתם בם - אל תיקרי ונטמתם אלא ונטמטם", שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (שם ב'): "כי ה' ייתן חכמה", והנה הוא נשאר בהמי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו. וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים, אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא י"א): "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" ובא הפירוש לרבותינו ז"ל (ספרא שמיני יב, ז): "אין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין טהורה לך, בין נשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה בין רובו לחציו? מלוא השערה". עד כאן לשונם. ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: "וכמה בין רובו לחציו? מלוא השערה", להראות כמה נפלא כוח המצווה, שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש. והנה כל בר ישראל שיש לו מוח בקדקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו? אם יישאר לו בו איזה בית מיחוש אפילו חששא קטנה, וודאי שלא יקל, ואם יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אך איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ולנפש הישראלי, אם כן מי אפוא יהיה המיקל במקום חששא של אסור, אם בעל שכל הוא? על דבר זה נאמר (משלי כ"ג): "ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה".
לצפייה בשיעור: