מסילת ישרים

מסילת ישרים

הקדמה לספר מסילת ישרים

מסילת ישרים

פרק א' חלק א'

מסילת ישרים

פרק א' חלק ב'

מסילת ישרים

פרק א' חלק ג'

מסילת ישרים

פרק א' חלק ד'

מסילת ישרים

פרק א' חלק ה'

מסילת ישרים

פרק א' חלק ו'

מסילת ישרים

פרק ב' חלק א'

מסילת ישרים

פרק ב' חלק ב'

מסילת ישרים - פרק א חלק ב'

 

היום אנו נלמד שכדי לקבל שכר מושלם (דבקות בה' ית') עבור מעשינו הטובים בעולם הזה, אנו צריכים לעמוד בנסיונות וקשיים העומדים בפנינו בבואנו לקיים מצוות. ללא הקשיים והנסיונות לא היה כל ערך לקיום המצוות שהיו נעשות בקלות ובצורה ספונטנית.

לכן יש בעולם עושר ועוני, שלווה וייסורים, צדיקים ורשעים וכו' וכו'.

האושר, הסיפוק והשמחה שלנו כאן בעולם הזה תלויים במידת הכושר שלנו להילחם נגד קשיי העולם הזה המנסים להפריע לנו בקיום המצוות.

 

בהצלחה לכולנו,

הרב שמשון בן רחמים (במנולקר)

 

מסילת ישרים - פרק א חלק ג'

 

והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, שאמרו זה לשונם, ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז, יג) בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאין ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.

 

מסילת ישרים - פרק א' חלק ד'

כללו של דבר: האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה, אלא בעבור מצבו בעולם הבא. אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חז"ל רבים כולם בסגנון אחד: מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר. והוא מה שאמרו: (אבות ב, טז): "העולם הזה דומה לפרוזדור", 

והוא מה שאמרו: "היום לעשותם ולא מחר לעשותם, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" (ערובין כב, א); "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". (עבודה זרה ב,א); "העולם הזה דומה ליבשה והעולם הבא לים וכו'" (קהלת רבה א, טו). וכאלה רבים על זה הדרך. 

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה? 

"ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואון" בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת - המוות. אחד מני אלף לא יימצא שירבה העולם לו הנאות ושלווה אמיתית, וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה, כבר עבר ובטל מן העולם. 

ולא עוד, אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה, שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו ז"ל במדרש קהלת (פרק ו) וזו לשונם: "וגם הנפש לא תמלא" - "משל למה הדבר דומה לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך.  כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים",

מסילת ישרים - פרק א' חלק ה'

כן אמרו ז"ל (אבות ב, כב): "על כורחך אתה נוצר ועל כורחך אתה נולד". כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל, אלא אדרבה מואסת בו. אם כן וודאי לא היה בורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם למצבו בעולם הבא היא, ועל כן נתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו כעולם הזה, אלא אדרבה נאהב ונחמד ממנה. וזה פשוט.  והנה אחר שידענו זה, נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו, ויקר העבודה אשר בידינו. כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי אשר בלעדם לא יושג כלל. ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכוח קיבוץ כל האמצעיים אשר נמצאו, ואשר שימשו להגיעו, וכפי כוח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם, וכל הפרש קטן שימצא באמצעים, תבחן תולדתו בבירור וודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם כמו שכתבתי. וזה ברור. מעתה וודאי הוא שהדקדוק שידוקדק על עניין המצוות והעבודה, מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק, כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם, כי תולדותם נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו. 

ונמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיה לו אלא לעזר ולסיוע בלבד, לשיהיה לו נחת רוח ויישוב דעת, למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו.

מסילת ישרים - פרק א חלק ו'

 

 

ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול, אלא להתקרב אליו יתברך, ולשבר כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל ענייני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת, וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. 

ומה שיוכל לחשב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש וכעניין שנאמר (תהילים סג, ט): "דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך", כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו להשיג את הקורבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה.

והנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמיתת הכלל הזה, יש לחקור על פרטיו לפי מדרגותיהם, מתחילת הדבר ועד סופו, כמו שסידרם רבי פנחס בן יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר בהקדמתנו, והם: הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענווה, יראת החטא והקדושה.

ועתה נבארם אחד אחד בסיעתא דשמיא.

מסילת ישרים - פרק ב' חלק א' - בביאור מידת הזהירות

 

הנה עניין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו כלומר: מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא. לבלתי יעזוב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום, ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה. 
והנה זה דבר שהשכל יחייבהו וודאי, כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה וודאי! והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם, ועל כן יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם. 
וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו וודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו. כי אולם חסרון השמירה מפני העיוורון הטבעי, או מפני עיוורון הרצוני, דהיינו סתימת העיניים בבחירה וחפץ, אחד הוא. 

מסילת ישירים - פרק ב חלק ב

 

והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המידה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם, הלהעשות אם להעזב? ואמר אליהם (ירמיה ח, ו): "אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה". והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה. ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא יישאר להם ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, וודאי שֶׁמִּיַּד היו מתחילים להינחם ממעשיהם, והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ה): "תכבד העבודה על האנשים וגו'", שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח כלל לבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכוח התמדת

העבודה הבלתי מפסקת. כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם. כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות ואי אפשר להימלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה.

הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי ח, א): "שימו לבבכם על דרכיכם". ושלמה אמר בחכמתו 

(משלי ו, ד-ה): "אל תיתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך הינצל כצבי מיד וגו'". וחז"ל אמרו (מועד קטן ה, א): "כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא". 

מסילת ישרים - פרק א חלק א'

 

פרק זה הוא למעשה מעין הקדמה שנייה בה מרחיב ומבאר הרמח"ל זצ"ל את "חובת האדם בעולמו" שהוא להתענג על ה' ועל זיו שכינתו ומקום העידון הזה הוא באמת רק בעולם הבא, אלא שהדרך להשיג מטרתנו ולהגיע למחוז חפצינו זה, עלינו לעמול ולטרוח בקיום תורה ומצוות בעולם הזה שהוא הכלי היחיד שעל ידו נגיע לתכלית הרצויה לשמה באנו לעולם.

אם כן, בואו ונפשיל שרוולים ונתחיל לעבוד.

שלכם,

הרב שמשון בן רחמים (במנולקר)

הקדמה לספר מסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו זצוק"ל. (הרמח"ל)

ידוע הדבר ומפורסם העניין שכל ספר כשבאים ללמוד אותו, חובה ללמוד את ההקדמה כדי להפיק את מלוא התועלת מהספר עצמו. אומנם ישנו יצר כזה שלא לקרוא הקדמות שנראות לכאורה משעממות ואינן קשורות לעיקר (תכלס). אך כאמור לעיל גם זה מתחבולות היצר ובפרט בספר הקדוש והנפלא מסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו  זצ"ל, ספר שאמור לשנות לנו את החיים לטובה מקצה לקצה אם אדם ילך בדרך הסלולה שסולל לנו הרב המחבר.

לכן כדאי המאמץ והסבלנות ללמוד טוב טוב את ההקדמה החשובה המדברת על חשיבות לימוד ענייני יראת שמים ואהבת הבורא מתוך התבוננות עמוקה כדי להגיע לתוצאות אפקטיביות בעבודת ה' בהמשך העבודה על הפרקים הבאים בספר שלב אחר שלב.

הרעיון המרכזי בהקדמה הוא שאדם צריך לעלות במעלות בעבודת ה', דהיינו שלב אחר שלב ולא לדלג לשלבים הגבוהים לפני שעבדנו פרקטית על השלבים הקודמים כמו שצריך.

הרמח"ל זצ"ל בונה את ספרו על הפסוק בספר דברים פרק י' פסוק יב' "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" וכן על מאמר התנא רבי פנחס בן יאיר "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביא לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

אנו תקווה שאנו עושים רצון הבורא בביאור הקדמה חשובה זו בצורה שתגיע לכל שכבות העם בלי לפספס אף יהודי בדרך.

בידידות,

הרב שמשון בן רחמים

 

מסילת ישרים - רבי משה חיים לוצאטו" זצוק"ל

מסילת ישרים - פרק ב' חלק ג'

 

ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו אין בכוחו להינצל אילולי הקדוש ברוך הוא עוזרו (קדושין ל, ב) , כי היצר הרע תקיף מאוד. 
וכמאמר הכתוב (תהילים לז, לב-לג): "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו וגו'". 
אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע. אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, וודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו, כי אם הוא אינו חס מי ייחוס עליו? 
והוא כעניין מה שאמרו ז"ל (ברכות לג, א): "כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו". 
והוא מה שאמרו (אבות א, יב): "אם אין אני לי מי לי".

מסילת ישרים

פרק ב' חלק ג'