חינוך ילדים – דרך ארץ קדמה לתורה חלק ד'
למה הסבא מקלם זצ"ל (הרב שמחה זיסל) מגדולי המחנכים הוציא פעם אחת בחור מהישיבה ושלחו הביתה? רבי ירוחם ממיר כשראה סוס שוכב באמצע הכביש ומחכך את גבו כשרגליו מונפות כלפי מעלה שאל: האם כדאי לקנא בסוס שעושה ככל העולה על רוחו? האם אנו כבני אדם יכולים לעשות מה שבא לנו? היסוד הוא שצריך להתיחס ולהתחשב במה שכתוב בשילוט בכביש, ברחוב, בגינה וכו'. אם כתוב "אין כניסה" אז לא נכנסים. אם כתוב "שקט בבקשה" חייבים לשמור על השקט ואם כתוב "לא לעשן" לא מעשנים. מצער מאוד לראות ילדים (לפעמים גם מבוגרים) שחינכו אותם לדקדק במצוות קלה כבחמורה, להזהר במאכלות אסורות וכו' אבל הזניחו את החינוך לדרך ארץ ולסדר. ילדים אלו לבסוף יוצאים קרחים מכאן ומכאן כי אם אין דרך ארץ אזי חסר את היסודות לבניין והכל מתמוטט לבסוף. לעשות מה שבא לי, מה שמתחשק לי, מה שנוח לי וכו' זה מפתח את החלק הבהמי שבאדם. כשזורקים לכלוך לרחוב איפה שבא לי זה נראה כאילו בעל חיים אכל כאן. התנהגות זו מדכאת את המלאך שבאדם. האבן עזרא כותב שנזיר שקיבל על עצמו לא לשתות יין שלושים יום מקבל כתר לראשו כיון שהוא משליט את המלאך שבו על הבהמה שבו. כשהתורה אומרת "לא תיקום ולא תיטור ולא תשנא ולא תונו" וכו' היא רוצה שהאדם ישלוט על הבהמיות שבו. כל התורה בנויה על גדרות ועל אין כניסה.
לצפייה בשיעור: