מסילת ישרים - בדרך קניית הזהירות פרק ד' חלק ג'

אך לפחותים מאלה תהיה הערה לפי הבחנתם, והוא לפי עניין הכבוד אשר הם מתאווים לו. וזה, כי זה פשוט אצל כל בעל דעת שאין המדרגות מתחלקות בעולם האמיתי, שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים, ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחברו. ואשר הוא מעט המעשים הוא יהיה השפל, אם כן אפוא, איך יוכל האדם להעלים עיניו ממעשיו או למעט השתדלותו בזה, אם אחר כך וודאי יצר לו בזמן שלא יוכל לתקן את אשר עיוותו. והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם שיאמרו: למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות? הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנדונים בגיהינום, אנחנו לא נדחק עצמנו לכנס בגן-עדן לפני ולפנים. אם לא יהיה לנו חלק גדול - יהיה לנו חלק קטן, אנו די לנו בזה ולא נכביד עול משאנו בעבור זאת. אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל כך על נקל לסבול בעולם הזה, החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם, וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם, ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, וודאי! כי הנה עינינו הרואות כל עמל האדם להינשא על כל מי שיוכל, ולשים מקומו בין הרמים יותר, כי היא קנאת איש מרעהו, ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, וודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשת בקרבו. מעתה, אם כך קשה עליהם להיות שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות, שאין השפלות בם אלא לפנים ולא ההנשא אלא שווא ושקר, איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם, וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי?! שאף על פי שעכשיו אין מכירין אותו ואת ערכו על כן לא יחושו אליו, אבל בזמנו וודאי שיכירוהו לאמיתו לצערם ולבושתם, וודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי. הרי לך שאין הסבלנות הזה אשר הם דורשים לעצמם להקל מהם חומר העבודה, אלא פיתוי כוזב שמפתה יצרם אותם, ולא דבר אמיתי כלל. וכבר לא היה מקום לפיתוי זה להם, לולי היו רואים אמיתת העניין, אבל לפי שאין מבקשים אותו והולכים ושוגים לרצונם, הנה לא יוסר מהם פיתויים עד הזמן אשר לא יועיל להם, כי לא יהיה עוד בידם לתקן את אשר שחתו. והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וגו'", והיינו: כי מה שאין האדם עושה עד שהכוח מסור בידו מבוראו, הוא הכוח הבחירי המסור לו כל ימי חייו, שהוא בהם בחירי ומצווה לעשות, הנה לא יוכל לעשותו עוד בקבר ובשאול, שאין הכוח הזה עוד בידו, כי מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו, אי אפשר לעשותם אחרי כן, ומי שלא חשב חשבון מעשיו, לא יהיה לו זמן לחשבו אז. ומי שלא התחכם בעולם הזה לא יתחכם בקבר, וזהו שאמר: "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה". אך ההערה לכל ההמון הנה הוא בעניין השכר ועונש עצמם, בראות עמק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין, ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול. וכן אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה, ב): "ומגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ב, יג) - "אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין". עוד אמרו (יבמות קכא, ב): "וסביביו נשערה מאד" - "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה". אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו עד שהכתוב אמר עליו (ישעיה מא, ח): "אברהם אוהבי", לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם. על שאמר "במה אדע", אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, ידע תדע כי גר יהיה זרעך" (בראשית רבה מו), ועל שכרת ברית עם אבימלך בלא ציוויו של מקום, אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות" (בראשית רבה פו). יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו: "הבה לי בנים", אמרו במדרש, זה לשונו: "אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עונים את המעוקות? חייך שבניך עומדים לפני בנה" (בראשית רבה עא, י), ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחנה עשו, אף על פי שכוונתו הייתה וודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (בראשית רבה פ, ג) , "אמר לו הקדוש ברוך הוא: "למס מרעהו חסד" (איוב ו, יד), לא בקשת להשיאה דרך היתר. הרי היא נישאת דרך איסור", יוסף לפי שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתני אתך" נתווספו לו שתי שנים, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פג, ב). יוסף עצמו על שחנט את אביו בלי רשותו של מקום או לפי ששמע "עבדך אבינו" ושתק, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מת לפני אחיו (שם ו, ד) , דוד, לפי שקרא לדברי תורה "זמירות" נענש שנכשל בדבר עוזה ונתערבה שמחתו (סוטה לה, א) . מיכל, לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון, נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה (שמואל ב' ו, כ). חזקיהו, לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכתה, נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל (מלכים ב' כ, יד). ורבים כאלה מאוד.

לצפייה בשיעור: