מסילת ישרים - בביאור מידת הנקיות - פרק י' חלק א'
מסילת ישרים - בביאור מידת הנקיות - פרק י' חלק א' מידת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה, כי לא טוהר ממנה מכול וכול, על כן תמשכהו להקל לו. אך האדם אשר טוהר מזה הנגע לגמרי, ונקי מכל רושם רע שמשארת התאווה אחריה, הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי, והבחנתו זכה, ולא תטהו החמדה לשום דבר. אלא על כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים, תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו. וכלשון הזה אמרו חכמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד דבר רע: "נקיי הדעת שבירושלים" (סנהדרין כ"ג) . והנך רואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בעניינם: הזהיר הוא הנזהר במעשיו, ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא. אמנם עדיין איננו אדון בעצמו, שלא יימשך לבו מן התאווה הטבעית, שלא תטהו להראות לו היתרים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת. וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאוותיו, לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מלבו התאווה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה, אך על כל פנים חושך החומריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו. אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה ניקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזות, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כוח ההרגל הזה ירחיק אותו מענייני החומר, וידביק דעתו אל השלמות הנפשי, עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הניקיון השלם. שכבר יכבה אש התאווה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלוהית, ואז תישאר ראייתו זכה וברה. כמו שכתבתי למעלה שלא יפותה ולא ישיגהו חשק חומריותו, וינקה במעשיו מכל וכל.
לצפייה בשיעור: